מכירים את הסיפור על המדען
שצפה בפרפר מנסה לצאת מהגולם שלו
הפרפר התאמץ והתאמץ
אך התקדם לאט מאוד.
המדען ראה את המאבק והחליט לעזור.
הוא חתך מעט את הפקעת העוטפת את הפרפר
כדי לאפשר לו לצאת בקלות.
הפרפר יצא החוצה. אבל משהו לא היה בסדר.
הוא לא הצליח לפרוס כנפיים.
לא הצליח לעוף. למה?
מסתבר שבזמן שהפרפר נאבק כדי לצאת החוצה,
הוא במקביל גם מנקז מים מהכנפיים שלו.
רק הדרך הארוכה, המאבק עצמו
מביאה אותו ליכולת לעוף.
בהקבלה אלינו:
אנחנו לא עושים מדיטציה כדי להגיע למטרה של להיות רגועים ונינוחים.
אלא הדרך שבה אנחנו מקבלים אחריות
על כיוון תשומת הלב שלנו
כלומר ההצלחה לכוון את תשומת הלב שלנו
היא זו שמביאה אותנו לתוצאה של רגיעה.
הדרך כל כך חשובה.
זו אבן דרך משמעותית מאוד
לדעת לכוון את תשומת הלב שלנו לאן שאנחנו רוצים,
ולא לתת לה לשוט חופשי.
זה אולי נשמע מוזר אך כמו הפרפר,
גם אנחנו צריכים את המאבק כדי להתחזק.
אנחנו צריכים את הדרך הארוכה
כדי לפתח יכולת אמיתית.
המוסיקה עוזרת לנו להגיע אל התוצאה
אבל לא את היכולת
רק התרגול נותן לנו את היכולת לכוון את תשומת הלב
את היכולת האמיתית לעוף כמו הפרפר.
(לקריאה נוספת: ללמוד לדוג לעצמך - עקרון הדייג)
עם מוזיקה:
- רוגע מהיר יותר
- פחות אימון למיקוד עצמאי
בלי מוזיקה:
- קשה יותר בהתחלה
- בונה ריכוז עמיד שאפשר ליישם בכל מקום
(לקריאה נוספת: מדריך מדיטציה)